החלטה בתיק ת"א 30628/04

לפני בקשה שהוגשה על ידי התובעים והנתבעים בתביעה שכנגד (להלן: "המבקשים") לדחייה על הסף של התביעה שכנגד, שהגיש המשיב כנגד המבקשים, בין היתר, בגין, תרמית, הטעיה ומצגי שווא. 

ואלה העובדות הצריכות לעניין   

תחילתה של הפרשה, כמתואר בכתב התביעה, בתאריך 1.3.95. המשיב, חייל משוחרר, מילא טופס לוטו, אשר לימים הפך לטופס הזוכה בפרס הראשון (סך של 6,000,000 ש"ח) בהגרלה שנערכה על ידי מפעל הפיס.

עם היוודע לו דבר הזכייה, כאמור, ולאחר ששיתף את בני משפחתו בעניין זה, פנו אליו המבקשים, אנשי עסקים הנמנים על בני משפחתו, עמם נהג המשיב להתייעץ בכל עניין, והציעו לו להפוך לשותף בעסקיהם הרבים. המשיב קבל את ההצעה ובתמורה הפקיד בידי המבקשים מחצית מכספי הזכייה, כהשקעה אשר תבטיח את עתידו.     

רק בחלוף השנים הבין המשיב כי המבקשים, אשר נטלו ממנו מחצית מכספי הזכייה לא שיתפוהו בעסקיהם, למעט העברה של סכומי כסף קטנים.

דחייה על הסף

כאמור מבקשים המבקשים לדחות את התביעה שהוגשה כנגדם על הסף. לטענתם, מתייחס כתב התביעה שכנגד לזכייה של כרטיס לוטו אשר מולא ונשלח בשנת 1995. כן הם טוענים להעדר עילת תביעה כנגד המבקש 1.

התיישנות

חוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קובע בסעיפים 5 ו- 6 , כי תקופת ההתיישנות של תובענה אזרחית היא 7 שנים, מהמועד שבו נולדה עילת התובענה.

כדי לדעת אם התביעה התיישנה יש לבחון מתי התרחשו העובדות המקימות את עילת התביעה, על פי האמור בכתב התביעה.

המשיב טוען להארכת תקופת ההתיישנות על סמך סעיף  7 לחוק ההתיישנות, לפיו:-

"7. היתה עילת התובענה תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או ההונאה."

בטענה לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות אין חשיבות למועד עשיית מעשה התרמית ושכלולה:

"מהגדרת סעיף 7 מתחייב, שהמועדים הקשורים בהתרחשותה של התרמית, או בהיווצרותה של העילה לתבוע על - פיה, הינם חסרי משמעות. כך למשל, אין כל חשיבות למועד בו עשה הנתבע את מעשה התרמית (ההיצג הכוזב) גם מועדי שיכלולה של התרמית... אינם מעלים ואינם מורידים."   

(ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ , פ"ד מג(4) 861, 869).

לגבי מועד ידיעת דבר ההונאה חלוקים הצדדים. המשיב, במסגרת תצהיר שהוגש בתמיכה לתגובתו טוען, כי דבר התרמית וההונאה נודע לו רק בתחילת שנת 2004, כאשר החל המבקש 1 לערוך עמו התחשבנות ולטעון כי הוא חייב לו כספים, בעוד המבקשים מצדם תמהים על אי התעניינותו, כביכול, של המשיב במשך 10 שנים, בכספים השייכים לו. משכאמור נושא מועד הידיעה שנוי במחלוקת אינני מוצא לנכון, בשלב זה של הדיון, להיענות לבקשה לדחיית התביעה.

כאשר בית המשפט דן בטענת מחיקה או דחייה על הסף, אין הוא מקיים "משפט זוטא" בו הוא שומע ראיות, שכן אם בירור הטענה מצריך שמיעת ראיות, פשיטא שאין מקום למחיקה על הסף ובית המשפט ידון בסוגיה במסגרת בירור התיק העיקרי. בית המשפט יעשה שימוש בסמכות הדחייה אך במקרים בהם המניעה לקיום התובענה ברורה לחלוטין. דרישה זו לא מתקיימת בענייננו, שכן אם יוכיח המשיב, כי סובייקטיבית, נודע לו אודות ההונאה רק בשנת 2004, יקום לו הסיכוי להוכיח את תביעתו.

לאור התוצאה אליה הגעתי אינני נדרש לדון בתשובתו החלופית של המשיב לדחיית הבקשה מחמת התיישנות.  

העדר יריבות